<h1>רבינו אברהם מן ההר — סוכה</h1>
<h2>דף כו:</h2>
[סוכה ל"ג ע"ב] פשיטא. אמאי נפסלו לא מן העשוי יש כאן שהרי נאגד בהכשר, ולא משום דחוי יש כאן שהרי לא נקרא עליו שם מצוה בדחוי. אלא בתר דאגדיה. ואשמעינן דלא יליף לולב מסוכה למיפסליה משום העשוי בפסול. ומיהו משום דהוי דחוי מעיקרו לא מדחה. נפשוט מינה. לענין בעיין דלעיל דבעיין אם יש דחוי במצוה או לא, נפשוט מינה מיהת דדחוי מעיקרו לא הוי דחוי. כל שנדחה מעי"ט קרי ליה דחוי מעיקרו. כתב רבינו שלמה, הכי גרסינן לעולם בתר דאגדיה וקסבר איגד הזמנה בעלמא הוא, כלומר אין אגידתו דבר להיות חל עליו שם לולב פסול לידחות. הילכך אפילו שם דיחוי מעיקרו אין כאן עד שיקדש היום ועודנו בפסולו, דכיון דכי מטא זמניה לא חזי דחוי מעיקרו הוא. הא מעטינהו בי"ט כשר. כתב רבינו שלמה ואע"פ שנאגד כבר דהא בי"ט לא אגיד ליה ודאשחור ענבים אימת, דאילו אם הם ירוקים לא פסלי. דיחוי מעיקרו הוא. דהא כי מטא זמן מצוה לא חזי. דחוי מעיקרו. כי חוזר ונראה. פשוט מינה דלא הוי דחוי דהואיל ונדחה מעיקרו והשתא הוא דמתחזי, הוי כקרבן שהוקדש כשנולד, ומתחלתו מחוסר זמן הוא, וכשיבוא יום שמיני שהוא נראה לקרבן כשר. אבל נראה למצוה ואחר כך נדחה הימנה אימא לך דהוי דחוי. והכי נמי אמרינן פרק שני שעירי יום הכפורים [יומא ס"ד ע"א] דדחוי מעיקרו אית ליה מעליותא מנראה ונדחה. דאמרינן התם מי דמי התם לא אתחזי כלל הכא נראה ונדחה הוא.
איכא מאן דכתב בפסקיה, דהיכא דאשחור בי"ט ועבר וליקטן, הואיל ולא אפשיט בעיין אזלינן לחומרא ופסיל. והרי"ף הביא הברייתא כפשוטה וכתב, תנא אם עבר ולקטן כשר. והשמיט כל השאר. והר"ם כתב פרק ח' [ה"ה] ואין ממעטין אותו בי"ט מפני שהוא כמתקן עבר ולקטן או שלקטן אחר כשר ע"כ. נראה דעתם דהלכה כי ההיא שיטה דלעיל דמסיק דכולי עלמא לא אמרינן יש דחוי אצל מצוות. הילכך אפילו הושחרו בי"ט אם נלקטו כשר. וכן עיקר, דהא הלכתא כרב דאמר אפילו בקרבן נראה ונדחה חוזר ונראה כמו שנבאר, וכל שכן בשאר מצוות. דאפילו רב ור' יוחנן דאפליגו במסכת יומא פרק שני שעירי יום הכפורים אם נראה ונדחה חוזר ונראה או לא, לא אפליגו אלא בקרבן אבל במצוות מודו דחוזר ונראה, דאם כן אדמפלגי בקרבן לפלגי במצוות. אלא ודאי בקרבן לחודיה הוא דפליגי, דרב יליף מבעל מום עובר דכתיב בהו כי משחתם בהם מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומם ירצו. ור' יוחנן מיעט רחמנא בהם, הכא הוא דכי עבר מומם ירצו, הא שאר דיחויין הואיל ונדחו ידחו. פירוש שאר דחויים דקרבן דאפליגו ביה התם גבי מת אחד מהשעירים אחר שהגריל, דאפליגו רב ור' יוחנן אם חברו שנדחה כשמת חבירו כשחזר והגריל על שעירים אחרים אם חוזר ונראה, רב אמר שני שבזוג ראשון יקרב ושני שבזוג שני ירעה עד שיסתאב דנראה ונדחה חוזר ונראה, ור' יוחנן אמר שני יקרב ושני שבזוג ראשון ירעה עד שיסתאב, דאינו חוזר ונראה. ואמרינן התם דיקא מתניתין כותיה דרב וברייתא כותיה דשמואל. ובמסקנא קם ליה ר' יוחנן בקשיא, הילכך הילכתא כרב. וכן פסק הר"ם בהלכות עבודות יום הכפורים פרק בתרא [הט"ז]. הילכך כל נראה ונדחה חוזר ונראה אפילו בקרבן וכל שכן בשאר מצות, ותו לא מידי.
